מלמד נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כספית בתביעות קטנות כנגד הנתבעת הבעלים של אוטובוס מס' רישוי

90-824-10 (להלן: "האוטובוס").

2.בכתב התביעה עותר התובע כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 12,758 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 1.9.10 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכב פרטי מס' רישוי 53-513-59 (להלן: "רכב התובע"), אשר היה נהוג ביום התאונה על ידי הגב' בתיה מלמד.

4.מאידך, בתאונה היה מעורב אוטובוס, האחרון היה נהוג על ידי אברהם אלסייג.

5.בדיון מיום 4.8.11 הופיעה נהגת התובע וטענה כי נוכח נסיבות התאונה כפי שאלו פורטו על ידי התובע, המסקנה המתחייבת כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבעות. ועל כן על הנתבעים כאחד לשלם את סכום התביעה.

מאידך, טענה הנתבעת כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת התובע, באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי התובע.

6.הגב' מלמד טענה כי נסעה ברח' טרומפלדור שהוא המשכו של רח' יצחק שדה בפתח תקווה ברכב התובע. הנהגת ספרה כי האוטובוס עמד לימין הדרך בתוך מפרץ המהווה תחנת אוטובוס רשמית. הנהגת הוסיפה ואמרה כי בשעה שחלפה לשמאלו של האוטובוס, וכשרכבה חלף כמעט כולו על פני האוטובוס, חשה בחבטה בצד ימין של רכבה, היא עצרה את רכבה והבחינה כי נפגע כאמור בצד ימין אחורי. משכך, פנתה לאוטובוס שדלתו הקדמית היתה סגורה, הנהג פתח את הדלת ולא טרח לקום ממקומו, החליפו פרטים ביניהם לא לפני שהנהג טוען כי הרכב הפרטי נכנס לנתיבו ופגע בעצמו (טענה המוכחשת על ידה).

7.הנהגה נשאלה מה יש לה לומר על הטענה כאילו עובר לתאונה שוחחה במכשיר טלפון סלולארי שהחזיקה בידה, הכחישה זאת נמרצות וטענה כי ללא קשר לנהיגה היא איננה מחזיקה מכשיר סלולארי בידה אלא משוחחת באמצעות אוזניות.

בחקירתה הנגדית לא יכלה הנהגת לזכור אם דיברה בטלפון באותו זמן.

8.ב"כ דן המשיך בחקירתו הנגדית וטען כי רכב התובע נפגע משפשוף השיבה העדה (והיא צודקת) כי הפגיעה פגיעת מעיכה ולא שפשוף.

9.מאידך גיסא, נהג האוטובוס אלסייג טען כי עצר עצירה מוחלטת בתחנה פתח את שתי הדלתות קדמית ואחורית, העלה והוריד נוסעים.

בעוד ההליך מתקדם חש בחבטה מצד שמאל כשהוא מדגיש שהדלתות פתוחות. לענין זה יש לומר כי כל עוד דלת אחורית פתוחה האוטובוס אינו יכול להתקדם בנסיעה.

נהג האוטובוס הוסיף וסיפר כי הנהגת הגיחה במהירות אך הפגוש שלו לא נפגע. הנהג היה כה בטוח בגרסתו עד כי טען שהתובע, אישה של הנהגת, יצא מחנות לוטו סמוכה והצביע עליו באצבע כאילו נהג האוטובוס ביים את הארוע.

נהג האוטובוס הוסיף וטען כי ראה את הנהגת משוחחת בטלפון כאשר האחרון מוחזק ביד ימינה. בחקירתו הנגדית אמר נהג האוטובוס בתחילה כי הוא ראה את הנתבע מנופף בידו ומאוחר יותר כבר שינה דעתו ולא היה בטוח ויתכן שזה מישהו שדומה לתובע.

הנתבעת העידה מטעמה עד נוסף, זולת הנהג, שיש מאחריו לצד שמאל ליד החלון. מסתבר כי עד זה, רוני עזר, עובד אף הוא כנהג בדן אך בקו 50 (האוטובוס היה בביצוע קו 49). העד עזר סיפר כי שמע חבטה ואז הסתכל וראה את הארוע. העד עזר הוסיף כי הנהגת שוחחה בטלפון כשהיא אוחזת בידה במכשיר הטלפון.

10.התובע ביקש להעדיף את גרסת הנהגת על פני זו של נהג האוטובוס שכן הרכב הפרטי נפגע פגיעת מעיכה ולא שפשוף כטענת דן.

כך גם ביקש התובע שלא לקחת בחשבון את העד הנוסף שכן הוא עובד דן ועדותו כשרה.

11.במחלוקת זו שבין הצדדים אני מחליט לבכר את העמדה הבאה מפי התובע משום שאם טענת נהג האוטובוס היתה נכונה המדובר בנהגת לא סבירה שיש לה נתיב נסיעה פנוי וחופשי ובמקום זאת מתחככת באוטובוס, כאשר המדובר ברכב כבר ומאסיבי ואלו היא נוסעת ברכב קטן מסוג יונדאי גטס באופן שעלולה לקפד חייה.